מוניות חי בע"מ נ' משרד התחבורה ואח'

פסק - דין

1.בפני עתירה מינהלית מתוקנת, בה התבקש בית המשפט ליתן צווים כדלקמן

לגבי המשיבים 1-3 לבוא וליתן טעם:

א.מדוע לא תבוטל החלטתם לבטל את תחנת הקצה של העותרת ברח' שבט אשר 13 בפתח-תקווה, על כל הכרוך בכך, לרבות הסרת התמרורים שהוקצו לתחנה ולהעתיקה לרחוב צאלח שלום בפ"ת;

ב.מדוע לא תבוטל החלטתם לאשר תחנת קצה נוספת לעותרת ברח' גולדנהירש בפ"ת, ולאשר לעותרת במקומה תחנת קצה נוספת במקום אחר ראוי, אשר תואם את צרכיה של העותרת, וזאת לאחר תיאום עם נציגי העותרת בענין זה;

ג.מדוע לא תינתן החלטה המאשרת את הפיכתן של תחנות הביניים של העותרת ברחוב חיים עוזר 2 וחיים עוזר 23 בפתח תקווה לתחנות מוצא, וזאת בהתאם להמלצות העבר של ראש אגף התנועה של המשיבה 2 אישורו של המשיב 3;

ד.מדוע לא תבוטל החלטתם לבטל את תחנות הבינים שהוקצו לעותרת ברח' חיים עוזר 2 וחיים עוזר 23 בפתח תקווה.

לגבי המשיבים 2-3 (להלן – המשיבים) לבוא וליתן טעם:

א.מדוע לא יוצבו מחדש התמרורים ב-57 ו-א43 סימון ד-21 באורך 10 מטר, בתחנת הביניים שהוקצתה לעותרת ברח' חיים עוזר 23 בפתח תקווה;

ב.מדוע לא יוצבו מחדש התמרורים ב-57 + סימון ד-21 באורך 10 מטר בתחנת הביניים שהוקצתה לעותרת ברח' חיים עוזר 2 בפתח תקווה.

2.בטרם אתייחס לעתירה לגופה מן הראוי לציין, כי לעתירה המתוקנת קדמה הגשת עתירה מקורית, בה נטען, בין היתר, כי מן העותרת נמנעה זכות הטיעון בפני ועדת התנועה המקומית (להלן – הוועדה או ועדת התנועה) של המשיבה 2 (להלן – העירייה או המשיבה 2), בישיבה מיום 1.12.08 בעתירה המקורית, שהתקיימה בפני כב' השופט גורפינקל, הסכימו הצדדים, כי לאור טענת העותרת, יוחזר הדיון לרשות התמרור המקומית, על מנת שכל הנושאים הנדונים בעתירה יתבררו בפניה, הכל כפי שצויין בהחלטתו של כב' השופט גורפינקל. עוד הורה כב' השופט גורפינקל, כי לאחר סיום הדיון בוועדה וסיום כל ההליכים בעקבותיה, תוגש עתירה מתוקנת מבלי שיהיה צורך לצרף אליה את כל הנספחים שצורפו לעתירה המקורית ומבלי שיהיה צורך לחזור על הרקע העובדתי שפורט בהרחבה.

לא זו בלבד שב"כ העותרת הגיש עתירה מתוקנת, רבת-מלל וטיעון, בה חזר על כל הטענות העובדתיות שפורטו בעתירה המקורית בהרחבה רבה וללא כל פרופורציה לענין הנדון, הוסיף ב"כ העותרת בעתירה המתוקנת עובדות וטענות חדשות, שאינן עולות ואינן נובעות מן הדיון החוזר בוועדה ומן ההחלטה שניתנה בעקבותיה וזאת ללא קבלת רשות מבית המשפט. ב"כ העותרת לא היה רשאי לעשות כן. הרשות לתקן את העתירה המקורית לא נועדה אלא כדי להעלות טענות הנובעות מההחלטה של הוועדה לאחר הדיון החוזר בה, ולא היה מקום להעלות טענות אחרות ללא קבלת רשות בית המשפט לכך.

בפסק-דין זה לא אתייחס לטענות החדשות שהועלו בעתירה המתוקנת (להלן – העתירה) ללא רשות, והתנהלות העותרת תבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות.

רקע

3.ביום 1.5.06 ניתן לעותרת ע"י אגף התחבורה הציבורית במשרד התחבורה (להלן - אגף התחבורה הציבורית), רשיון מס' 5209136 להפעלת קו שירות מס' 66 במוניות, בתנאים המפורטים ברשיון (להלן - הרשיון), מעמישב פתח תקווה לת"א דולפינריום. בסעיף 8 לרשיון נקבע, כי תחנות הקצה של הקו היא ברחוב הרברט סמואל (דולפינריום) ת"א ורח' שלום צאלח בפתח-תקווה; כי משרדה של העותרת הינו ברח' שבט אשר 13 בפתח-תקווה וחניה תפעולית בחניון מלבס, רח' שטמפפר 51 פתח-תקווה (נספח מש/1 לתיק מוצגי המשיבים).

חרף האמור ברשיון, הפעילה העותרת את קו המוניות מס' 66, מתחנת המוצא ברח' שבט אשר.

4.ביום 31.1.07 התכנסה הוועדה ודנה בנושא תחנות הקצה בעיר, על פי הרשימה של אגף התחבורה הציבורית במשרד התחבורה ובמסגרתה נדון גם נושא תחנת הקצה לקו 66.

מפרוטוקול ועדת התנועה מיום 31.1.07 (מש/2 לתיק מוצגי המשיבים) עולה, כי בפני הוועדה הועלו טענות על מפגעים תחבורתיים ומטרד לתושבים המתגוררים בקרבת מקום. על כן, החליטה ועדת התנועה לבטל את התחנה אותה הפעילה העותרת ברח' שבט אשר ולקבעה ברח' שלום צאלח. כמו כן, החליטה ועדת התנועה להמליץ לאשר את בקשת העירייה, לאפשר לעותרת להקים תחנת קצה נוספת ברח' גולדנהירש (ראה ההחלטה מיום 31.1.07 בפרוטוקול הנ"ל (להלן - ההחלטה מ- 31.1.07)).

5.ב"כ העותרת העלה מלוא טענות כרימון כנגד תקפותה של החלטה מ- 31.1.07, אשר לטענתו, לא נחתמה ולא אושרה כדבעי. אומר כבר כאן, כי טענה זו הועלתה כבר על-ידי בא-כוח העותרת במסגרת התדיינות קודמת שבין העותרת לבין אחרים בעת"מ 211/07(י-ם) (מוניות חי בע"מ נ' משרד התחבורה ואח' (לא פורסם) (מיום 30.3.08) (להלן – עת"מ 211/08)). בית המשפט שם (כב' השופט יהונתן עדיאל) החליט, כי לא נפל פגם בהחלטות, הואיל והן אושרו כדין (מש/3 ומש/4 למוצגי המשיבים). המסקנה העולה מעת"מ 211/07, מהווה מעשי בית דין המחייב את הצדדים. מכל מקום, נימוקיו של כב' השופט עדיאל בפסק הדין בעת"מ 211/07, מקובלים עלי, ומסקנתו בדבר תוקף ההחלטות מקובלת עלי אף היא, ואין מקום לשוב ולדון בטענה זו.

6.העותרת לא קיימה את ההחלטה מיום 31.1.07 ולא העתיקה את התחנה, חרף הבטחותיה וחרף דרישותיה של העירייה.